פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש ט׳:כ״ח

28 427 מעין מה שמצינו ברש"י שמות כ, ג "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני - כל זמן שאני קיים, שלא תאמר לא נצטוו על עבודה זרה אלא אותו הדור".

29 428 פירוש - בא לבאר שאם "ועל זרעם" מוסב רק על הקטנים שהיו בדורו של המן, מה הרבותא בכך, הרי פשיטא שאף הם היו באותו הנס, ומדוע נתפרטו לעצמם. ועל כך מיישב שהרבותא היא שאע"פ שקטנים לאו בני קבלה הם "קטנים לאו בני שליחות נינהו" קידושין מב., "יתמי לאו בני מחילה נינהו" ב"מ כב:, מ"מ קבלת ישראל באותו הדור מהני גם לקטניהם.

30 429 לשון היוסף לקח: "האיך יעלה על הדעת לעשות הפרש בנס זה בין משפחה למשפחה, אחר היותם כולם בכלל הנס". וכן המנות לוי תמה רטו: "כי לענין המצות אין משפחות חלוקות בישראל".

31 430 פירוש - היה מקום לומר שמשפחה חשובה היתה יכולה להנצל מגזירת המן, ולכך לא תצטרך לעשות את הפורים. ומעין מה שנאמר למעלה ד, יג "ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים".

32 431 מעין כן כתב הרמב"ן מגילה ב. שהנס בפרזים היה גדול יותר מהנס במוקפין, וכלשונו: "וכשעיינתי בכתובים נתיישב לי הענין יפה, לפי שהוא דבר ברור שבזמנו של נס זה כבר נפקדו ישראל ועלו לארץ ברשיון כורש, ונתיישבו בעריהם. ואע"פ שאמר המן למעלה ג, ח 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים', מ"מ אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו, ושוב לא עלו מהם אלא מעטים עם עזרא. וכשצוה אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד, היו הפרזים והעיירות שאין להם חומה סביב בספק וסכנה גדולה שלא יעלו עליהם אויבים, יותר מן המוקפין... ולאחר מיכן בשנים הבאות, עמדו פרזים ונהוג מעצמן לעשות יום ארבעה עשר שמחה ומשתה ויום טוב. אבל מוקפין לא עשו כלום, לפי שהיה הנס גדול בפרזים והיה עליהם הסכנה יותר כדפרישית".

33 432 לשון הגמרא שם "'משפחה ומשפחה' למאי אתא. אמר רבי יוסי בר חנינא, להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן, ובאין לשמוע מקרא מגילה. דאמר רב יהודה אמר רב, כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן, כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה".

34 433 דבריו צריכים ביאור, כי לכאורה בגמרא מגילה ב: לא דרשו כן, שאמרו שם "בשלמא לתנא דידן שמוקפין חומה זה מימי יהושע בן נון היינו דכתיב 'מדינה ומדינה ועיר ועיר'; 'מדינה ומדינה' לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון, למוקפת חומה מימות אחשורוש. 'עיר ועיר' נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות "מדינה ומדינה עיר ועיר - גבי זכירה ועשייה כתיב 'והימים האלה נזכרים ונעשים וגו", משמע מדינה ומדינה כמנהגה, ועיר ועיר כמנהגה. למדנו שיש מנהג חלוק במדינות, ומנהג חלוק בעיירות, לחלק בין שושן לשאר עיירות, ואף על פי שאף היא בכלל פרזים, הוקבעה בחמשה עשר" רש"י שם. אלא לרבי יהושע בן קרחה הסובר שמוקפין חומה זה מימי אחשורוש, בשלמא 'מדינה ומדינה' לחלק בין שושן לשאר עיירות. אלא 'עיר ועיר' למאי אתא "הרי כל הפרזים שוין וכל המוקפין שוים, ואין חילוק בין עיר ועיר" רש"י שם. אמר לך רבי יהושע בן קרחה, ולתנא דידן מי ניחא, כיון דאית ליה 'פרזי' 'פרזי', 'מדינה ומדינה' למה לי. אלא קרא לדרשה הוא דאתא, וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא, דאמר רבי יהושע בן לוי, כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. עד כמה... מיל". נמצא שאין מי שדורש "מדינה ומדינה" שמלמד "שאין לחלק בין שושן לשאר עיירות" לשונו כאן; כי לפי תנא דמשנה "מדינה ומדינה" נדרשת "לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש" ולא איירי כלל בשושן ושאר עיירות, וכן שיש לחלק, ולא שאין לחלק. ולפי רבי יהושע בן קרחה "מדינה ומדינה" נדרשת "לחלק בין שושן לשאר עיירות", ואילו המהר"ל כתב כאן "שאין לחלק בין שושן לשאר עיירות". ואף אם תגרוס "שיש לחלק" כמו שיש לגרוס בדבריו הסמוכים, מ"מ עדיין יקשה מדוע מבאר את הפסוק כרבי יהושע בן קרחה, ולא כתנא דידן. אך הכל מתיישב בדברי הטורי אבן שם, שכתב: "ולמאי דמשני השתא בין לריב"ק בין לרבנן כפל ד'מדינה ומדינה' לחלק בין שושן לשאר עיירות, כדאמר המקשה אדריב"ק. וד'עיר ועיר' לכדריב"ל, זה הוא מה שנראה לי". נמצא שהמהר"ל לומד כטורי אבן שלמסקנת הגמרא כולי עלמא מודו ש"מדינה ומדינה" בא לחלק בין שושן לשאר עיירות, ויש לגרוס בדבריו "שיש לחלק בין שושן לשאר עיירות".

35 434 אמנם רש"י מגילה ב: ביאר שכאשר מעמידים את הפסוק לדרשת רבי יהושע בן לוי "כרך וכל הסמוך לו" אזי "בחלוק לא איירי כלל, אלא הכי קאמר 'כל עיר ועיר' הסמוך למדינה שתהא כמותה". ונמצא שהמהר"ל אינו לומד כרש"י, כי המהר"ל מבאר ש"עיר ועיר" בא לחלק בין עיר סמוך ונראה לעיר שאינו סמוך ונראה. אמנם שוב כיון הטורי אבן שם בזה לדעת המהר"ל, שכתב: "איני יודע מי דחקו לרש"י לפרש דלא איירי כלל בחלוק... דפריך 'עיר ועיר' ב' פעמים למה לי, משני דאתי להא דרשא דריב"ל, וקמ"ל דיש מנהג חלוק בעיירות בין עיר הסמוך או נראה לכרך, דנידון ככרך, וקורין בט"ו, ובין אינו סמוך ונראה, דנידון כעיר וקורין בי"ד".

36 435 כן כתב רש"י כאן, ומקור הדברים בגמרא מגילה יח..

37 436 כן כתב רש"י כאן, ומקור הדברים בירושלמי מגילה פ"א ה"א.

38 437 כן הקשה בפרי צדיק פורים אות א, וז"ל: "'מגילה נקראת כו" מגילה ב.. והקשה בטורי אבן שם, אמאי לא תני 'קורין את המגילה בי"א כו", כהא דתנן בפ"ב מגילה כ. 'אין קורין את המגילה כו". ובאמת מצינו גם כן בלשון הכתוב, 'והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור וגו", והוה ליה לכתוב 'יזכרו ויעשו', כיון דקאי לעתיד". ונראה שמתוך שהפרי צדיק השוה זאת ללשונות "מגילה נקראת" ו"קורין את המגילה", הכוונה היא שהיה צריך להאמר "והימים האלו יִזְכְּרוּ וְיַעֲשׂוּ" בלשון פעל, ולא בלשון נפעל ואין שאלתו שיהיה נאמר "והימים האלו יִזָּכְרוּ וְיֵעָשׂוּ". וכן משמע שלכך כוונת המהר"ל, שלאחר שהביא ש"נזכרים" היינו קריאת המגילה "ונעשים" היינו עשיית משתה ומשלוח מנות, מיד הקשה "ומה שאמר 'נזכרים ונעשים', ולא אמר 'והימים האלו יזכרו ויעשו". וסמיכות הקושיא לדבריו הקודמים מורה ששאלתו היא מדוע נאמר בלשון נפעל, הרי ישראל עושים את קריאת המגילה ומשלוח המנות, והיה צריך להאמר בלשון פעל "והימים האלו יִזְכְּרוּ וְיַעֲשׂוּ".

39 438 פירוש - אם תוקף הימים האלו היה על ידי מעשי בני אדם, שפיר היה מקום להקשות שהיה צריך להאמר "והימים האלו יִזְכְּרוּ וְיַעֲשׂוּ" לשון פעל, כי בני האדם יעשו כן. אך הואיל ותוקף הימים האלו הוא מהקב"ה, לכך אין בני אדם פועלים את תוקף היום, אלא הקב"ה עושה זאת. וראה הערה 440.

40 439 פירוש - הואיל והימים האלו לא יתבטלו, מוכח שתקפם של ימים אלו אינו מצד המקבלים, אלא מצד הנותן, וכמו שביאר למעלה פ"ג לאחר ציון 334, וז"ל: "וכאשר תבין אלו דברים אז תדע להבין מה שאמרו ז"ל ילקו"ש משלי רמז תתקמד אם כל המועדים בטלים, ימי הפורים לא יהיו בטלים. וזה כי כל המועדים זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים הוא התחלת ישראל, וזהו עצם ישראל. אף שההתחלה הוא מן השם יתברך, מכל מקום דבר זה יש לו הפסק ובטול, כי כל נברא יש לו ביטול מצד עצמו, יהיה מי שהוא. ולפיכך המועדים זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים הוא התחלת ישראל, וכל דבר יש לו סוף, ולכן יש בטול למועדים. אבל ימי הפורים, אין זה מצד עצמם, כי אם מהשם יתברך, מה שהוא יתברך תכלית וסוף ישראל, כי ישראל הם אל השם יתברך. ודבר שהוא מצד השם יתברך, לא מצד עצמם, לדבר זה אי אפשר שיהיה לו הפסק כלל". וראה הערה הבאה.

41 440 בפרי צדיק פורים אות א לא הזכיר את דברי המהר"ל האלו, אך דבריו שם הם ביאור לדבריו, ונביא את דבריו הנפלאים, וז"ל: "קשה, שבפורים גם כן בשעת הגזירה בודאי לא הניחו לקיים מצותיה בקריאת מגילה ומשתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, ומה זה ההבטחה שלא יבטלו לעולם. אבל הענין הוא דכתיב פסוקים כא-כב 'להיות עושים את יום ארבעה עשר וגו' ואת יום חמשה עשר בו וגו' כימים אשר נחו וגו". וכן למעלה כתיב פסוק יט 'עושים את יום ארבעה עשר וגו' שמחה וגו", ואם המכוון על מצוות הנוהגות בפורים הוה ליה לכתוב 'עושים בְּיום ארבעה עשר שמחה וגו". אכן פירוש הכתוב... הנה במחיית עמלק איתא מדרש תנחומא תצא ד אמרו ישראל רבונו של עולם, אין אנו יכולין בו. אמר להם הקב"ה, תהיו אתם מזכירים שמו מלמטה, ואני מוחק שמו מלמעלה כו'. ועל ידי ההזכרה דלמטה נעשה המחייה על ידי השם יתברך... וכן בכל שנה נעשה בימים אלו מחיית עמלק למעלה, על ידי שמזכירין שמו מלמטה. וישראל עושים בכל שנה הימים האלה שיהיה בהם מחיית עמלק, וממש הם עושים את הימים, דהיינו כח הימים כנזכר לעיל... וכמו ביום הכיפורים עיצומו של יום מכפר שבועות יג., כן ימי הפורים עיצומו של יום עושה מחיית עמלק. רק האדם צריך שיזכור שהיום יום הכפורים, וכן שהיום פורים. ועל זה נאמר 'והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור', דהיינו שהימים נעשים להיות מחיית עמלק על ידי השם יתברך, וכמו שאמרנו. ואמר 'נזכרים', שאף הזכירה שמזכירין שמו מלמטה גם כן מצד השם יתברך ממילא, ששולח בלב ישראל ההזכרה שיזכירו שמו מלמטה. וממילא נעשים הימים שיהיה בהם מחיית עמלק כאמור. ובא ההבטחה 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וגו", שאף בשעת הגזירה שיכריחו חס וחלילה את ישראל לבטל מועד ושבת, ובודאי לא יניחו אותם לקיים מצות הנוהגות בפורים, מכל מקום 'ימי הפורים לא יעברו'. והיינו כח הימים להיות בהם מחיית עמלק מלמעלה, זהו לא יתבטל גם אז. וממש כמו יום הכיפורים שעיצומו של יום מכפר אף אם לא התענו בו ולא קראו מקרא קודש, וכן ימי הפורים עצמם עושים המחיית עמלק למעלה. אך דצריך על כל פנים לידע שהיום הזה הוא פורים, ועל זה הבטיחו הכתוב 'וזכרם לא יסוף מזרעם', שאף אז לא ישכחו הימים, ויהיו הימים נזכרים ונעשים, שיהיו ימי מחיית עמלק". עמוד והבט כיצד דברי רבי צדוק הכהן מבארים באר היטב את דברי המהר"ל כאן. וכן ראה בזאב יטרף פורים ב, פרק צב, שהאריך לבאר את דברי המהר"ל האלו.